דיבר 11 - אחסון בענן


















האפשרות של גיבוי בענן בהחלט מעוררת מחשבה גם ברמת הארגון. לדוגמא - תוכנה לניהול הספרייה: עלות איכסון שנתית מהווה מחצית (!) מהעלות השנתית הכוללת של השירותים הנתנים ע"י בית התוכנה. וזאת לאיכסון בשטח מוגבל. כלומר, חיוב נוסף בעבור חריגה.
אני בהחלט אבדוק אפשרות לחלופה חינמית, כפי שמוצעת ע"י בזק, שהיא בהחלט חברה בעלת מוניטין של אמינות.
מבטיחה לעדכן בהתפתחויות:)

דיבר 7 - עוד רשתות חברתיות....
התנסיתי. בקטנה. בכולן. אני נשארת בפייסבוק. הרי בסוף הכל זה עלות מול תועלת. העלות, מבחינת שעות העבודה מול הגולם, היא אינסופית. התועלת, כרגע, גבולית ביותר. גם בדף הפייסבוק שלנו, שמתקיים כבר יותר משנה, טרם הגענו ל-100 אוהדים. למרות ההבטחות לפרסים. אז מה, עכשיו לטפל בעוד כל מיני מאותו הדבר? מוותרת!
ונניח שזה היה מתאים לצרכים של הספרייה שלנו. נו. עכשיו מה? להעסיק מישהו במיוחד לטובת העסק הזה?
הספריות הציבוריות הן גוף לא רווחי, אף אחד לא באמת מעוניין להשקיע בהן עוד שעות שכר ולכן כרגע העבודה ברשת תלויה לגמרי בנטיות ליבה של ספרנית כזו, או אחרת ולא באיזו מדיניות ברורה.
אם יחפשו אותי - אני בפייסבוק! חג שמח!

 

הדיבר ה-6: רשתות חברתיות חלק א'

אמנם לספרייה שלנו יש כבר דף פייסבוק http://www.facebook.com/aravalibraries, אך  אני חייבת להודות שלא הקדשתי את מלוא החשיבה והתכנון לפני שפתחתי אותו. ואמנם אני כבר מתחזקת את הדף כבר אי אילו חודשים, אך לא מצליחה להגדיל את מספר האוהדים. לכן ברור שיש לי צורך לבחון לעומק וללמוד באופן יסודי את הדיבר הנוכחי.

נעזרתי בפוסט של מעיין אלכסנדר, דרכו הגעתי למדריך לכתיבת מדיניות מדיה חברתית. התחלתי לגבש מדיניות עבור הספרייה האזורית.

מהכלים המוכרים לי עד כה נראה לי שהמתאים ביותר עבורנו הוא פייסבוק.

התוכן שלנו מיועד לקהל הרחב ואני מפרסמת על מנת לחזק את הקשר של הספרייה עם הקהילה.

האתגר שלי הוא להגדיל את קהל האוהדים ולגרום לציבור להגיע אל הספרייה ובכך להגדיל את מספר האזרחים הנהנים משירותי הספרייה הציבורית.

נגישות – פרסום שעות הפעילות, אירועים ושירותים הניתנים בספרייה.

הקשבה והיענות – לתת לקהל אפשרות להגיב לפרסומים ולהשתדל להיענות לבקשות הציבור.

פוקוס על הקהילה – הרשת מהווה מקום מפגש.

שיתוף פעולה – פלטפורמה מצויינת לשיתופים.

יצירתיות – חשוב שהפרסומים יהיו יצירתיים, מגוונים ומעוררי השראה.

מקצועיות – יש לדאוג שהפרסומים ישקפו את המקצועיות שלנו כספרניות וכעובדות בשירות הציבור. הקפדה על זכויות יוצרים.

כייפיות – כדי לשמור על הקהל יש לפרסם תמונות ולשתף פרסומים של האוהדים. פרסומים בגובה העיניים.

חדשנות – להקפיד על פרסומים עדכניים, שיתופי דפים ובלוגים חדשים. למידה והיכרות עם סביבת הרשת. שימוש בטכנולוגיות כמו QR CODE.

התלהבות – לשמור על תדירות פרסומים קבועה, גם על מנת שהדף יישאר רלוונטי ויצבור קהל וגם כדי לשדר התלהבות. אבנה לעצמי לוח עבודה שבועי, נושא קבוע לפרסום בכל יום בשבוע ואדבק בו. (פרסום פעילות, המלצה על ספר, שיר מהספרים, קישור לדף , או בלוג מומלץ וכו'). אחרי נסיון (לא כושל , אך גם לא מוצלח) לתחרות איסוף לייקים אבדוק אפשרויות דומות אחרות.

 זו בהחלט רק ההתחלה...

לא הגעתי למצוא דוגמאות לשימוש נכון/לא נכון ברשתות חברתיות.

Image by Plus Delta, licensed under a Creative Commons Attribution-Noncommercial-No Derivative Works 2.0 Generic license.

"סוף מעשה במחשבה תחילה" – בחדר האוכל של בית הספר היסודי בו למדתי היו תלויים פתגמים לאורך התקרה. המשפט הזה היה אחד מהם. כמו באילוף בעלי חיים כנראה שגם אצלנו בני האדם יש השפעה עצומה לידע שמועבר לנו תוך כדי אכילה. ואולי פשוט הייתה זו רמת החשיפה (2-3 פעמים ביום). בכל אופן המשפט הזה נצרב בתודעה שלי מגיל צעיר מאוד. היום אני משננת אותו לילדי. תמיד הייתי בן אדם מתוכנן מאוד, אבל עשיתי זאת באופן אינטואיטיבי לגמרי.

המושג רפלקציה חדש לי. תכנון והפקת לקחים הם שלבים מהותיים בעשייה של כל דבר ובכל מישור. ייתכן  כי זו תמצית האינטליגנציה.

אני מרגישה את המשמעות שיש בלהיות חלק מתרבות הרשת. תרבות שמתפתחת בסביבה נטולת גבולות ולכן מאפשרת מיזוג אולטימטיבי. לא בכל דור מזדמן לחוות הפיכות תרבותיות ולא לכל אדם יש את הזכות לקחת חלק פעיל בהפיכה.

מבחינה זו, אני מודה למי ששיתף את המידע בדבר תכנית 23 הדברות בפייסבוק ושמחה שבחרתי להצטרף. בזכות התכנית אני מפנה זמן (גם אם בקושי ולא תמיד בחשק רב) ומאפשרת לעצמי לצלול לתוך האוקיינוס האינסופי של הרשת ולהרגיש שאני יכולה לצלוח אותו בבטחה. תודה רבה על שיעורי השחייה :)

The First Swimming Lesson (La Première leçon de natation) - Honoré Daumier 1855

Gift of Shelley and David Garfinkel. Out-of-Copyright

דיבר 4 - עיבוד תמונות

שיחקתי ללא כל בעיה עם התמונות באתרים המוצעים. ידידותי ומגניב. אין שום בעיה להבין תוך כדי עבודה.
נחמדה ביותר האפשרות לבחירת פורמט בגודל מתאים לפרסומים בפייסבוק.

תמונות ורישיונות
יצאתי לחפש תמונות בעלות רישיון מתאים. הייתה זו משימה כלל לא פשוטה. מצד אחד אני רוצה שהפוסט יהיה נחמד, בעל נושא מסויים ורצף הגיוני ומצד שני, אני צריכה למצוא תמונות תחת מגבלת זכויות היוצרים. כמו שנאמר בהדרכה: לא כל הרצוי מצוי. וזהו באמת תרגיל טוב בהבנת המשמעות של גבולות ברשת.

בתמונה לעיל איור מתוך הספר 'זוזי שמש' שכתבה דפנה בן-צבי ואיירה עפרה עמית.
מצאתי אותה בעזרת חיפוש בגוגל תמונות תחת הבקשה לחפש את זוזי שמש Creative Commons license. בתוך אתר הפנקס, בתחתית כל עמוד מצויין במפורש סוג השימוש שמותר לעשות בה [יצירה זו מופצת תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons. ]

בחרתי בתמונה הזו בגלל שבמסגרת תכנית 'תה, סיפור ועוגייה - שעת סיפור באווירה חורפית' שנערכת אצלנו בספרייה בחרנו להעלות את הסיפור 'זוזי שמש'. אני מאוד נהנית בכל סיפור מחדש, תוך כדי עבודה ובחירת דרך ההמחשה לכל ספר, להרגיש את החיבור לאיורים, לבחון אותם בדקדוק ולהקשיב לפרשנות של המאיירים לטקסט. 
את זוזי ושמש הפכנו לבובות בד מקסימות.

את התמונות שלי, מתוך 'תה, סיפור ועוגייה' תרמתי למאגר פיקיוויקי. לצורך תרומת התמונות היה עלי לבצע הליך של רישום סטנדרטי. 

הדיבר השני - rss

בחרתי בקורא 'the old reader' כי התיאור שלו מצא חן בעיני. נראה לי שהכל בסדר. הרשמה קלה ומוכרת דרך גוגל. אולי קלה מדי?.... מייד התעוררה אצלי אי וודאות, שגם ככה לעתים היא ערה מדיי בסביבת מחשב.
נראה לי נוח מאוד לשימוש. בסך הכל מקליקים על זה

ומדביקים כתובת של בלוג (url).

 

 

 

נרשמתי לבלוגים הבאים: עשרים ושלוש הדיברות - ברור למה.

                                   הרפובליקה הספרותית של עדנה אברמסון - כי הוא שווה! ובכל מקרה אני עוקבת הדף שלו 

                                       פייסבוק.

                                       ערי חינוך - כי העבודה שלהם מרתקת וכי שיתוף פעולה הוא שם המשחק.

 

עכשיו הבלוג. השתמשתי בבלוגר. בחרתי בו כי היה הראשון ברשימה וגם כי גוגל מרגיש בבית. זה לא מסובך בכלל, סרטון ההדרכה מדוייק ונוח. זה רק עניין של זמן... וזה גם החשש העיקרי שלי. האם ימצא בידי הפנאי לטפח את הפינה הזו? ימים יגידו. בינתיים: 'העיקר לא לפחד כלל!'.

פרסום ראשון

"המדבר נכנס למחשבות שלי ויוצא מהן. החיבור בין המדבר לאוטיזם הוא מיידי. הקלישאות של התקשורת, החדגוניות הניכרת. הדממה. המהות... ואולם, אפילו המדבר אינו יכול להיות מקום של בדידות מוחלטת. אם אתה גר במדבר, בכל זאת יש לך צורך באספקה, בזמן, בשיחת ט...לפון כלשהי, בפטפוט אקראי מדי שבוע...האוטיזם הוא מדבר עוין בהתחלה, תובעני מאוד, ישר מדי, ואולי אני חוצה אותו בלי לדעת האם יש בידי רזרבות מספיקות של מים, אם אוכל להכיר את הסודות שלו, אם אקלוט את המהות שלו."

 מה זה הקסם הזה?

                                זה הספר 'אל תפחד כשאני מחבק  אותך: מסע של אב ובן'.

                                חדש ומומלץ אצלנו  בספרייה.